החלטה בתיק פש"ר 26574-11-13

האם יש מקום להעתר לבקשת המבקש, שהינו אסיר המרצה עונש מאסר בכלא, למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל ?

הנדרש לנדון -

1.         המבקש הינו רווק יליד 1971. המבקש מרצה החל מיום 9.3.10 עונש מאסר בכלא אילון בגין עבירת שוד, תום תקופת מאסרו (ללא ניכוי) הוא ביום 8.3.17. בחודש יולי 2014 אמור להתקיים דיון בענינו של המבקש לפני ועדת שיחרורים, אשר תבחן האם ראוי לנכות מתקופת מאסרו.  

לדברי המבקש במהלך מאסרו הוא עובד במכבסת הכלא ומשתכר כ - 300 ש"ח לחודש. 

2.         המבקש הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל בשל חובותיו. על פי הצהרתו עומדים כנגדו חובות כספיים בשיעור של כ 130,000 ש"ח לשני נושים (בנקים). המבקש הודה כי בעבר היה מכור להימורים ואולם לטענתו חובותיו אינם נובעים מהתמכרותו זו.

3.         הכנ"ר מתנגד למבוקש. לטענתו עסקינן במבקש השוהה במאסר מזה כשלוש שנים אשר נותרו לסיום ריצוי מאסרו עוד כשלוש שנים. נוכח פרק הזמן הארוך שנותר למבקש לריצוי מאסרו והכנסתו הזעומה במהלך תקופת מאסרו דומה כי התועלת לנושיו מהליך פשיטת הרגל תהא זניחה אם בכלל, ויותר מכך אפשרות שיתוף הפעולה של המבקש עם ההליך בנסיבות האמורות הינה מצומצמת ביותר, שכן מאסרו יקשה על ביצוע פעולות הכרחיות מעצם ההליך, דוגמת חקירתו, מיצוי כושר השתכרותו, תשלום חודשי לקופת הפש"ר. מתוך שכך אין מקום להעתר לבקשת המבקש בשלב זה אלא ראוי שהמבקש יגיש בקשתו בסמוך לשחרורו ממאסר.

האסיר והליך הפש"ר - קיצורו של דין

אף שככלל אין מניעה שאסיר יגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, הרי שבמקום בו ימצא כי לא יוכל לנהל את ההליך כראוי, דבר שיפגע בזכויות הנושים ואף יביא לבזבוז זמן שיפוטי ראוי לשקול דחיית בקשתו על הסף.   כך מצאנו כדוגמה בענין בן חמו -

"אין מניעה עקרונית לכך שאסיר המרצה עונש מאסר יפנה לבית המשפט בהליך משפטי ובכלל זה בבקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתו כפושט רגל... יחד עם זאת, מקום בו נסיבות העניין מצביעות על כך שאסיר מסוים לא יוכל לנהל את הליך פשיטת הרגל כראוי, דבר שעלול לפגוע ביעילות הדיון ובזכויות של מתדיינים אחרים ולגרום לבזבוז זמן שיפוטי ומערכתי יקר, כי אז ישקול בית המשפט האם יש מקום לאפשר לאותו אסיר, מגיש הבקשה, ניהול הליך פשיטת הרגל בתקופת היותו תחת סורג ובריח. בנסיבות חריגות, מקום בו ניהול הליך פשיטת רגל יגרום להכבדה יתרה על הקופה הציבורית ולבזבוז כספי ציבור וזמן שיפוטי ומערכתי יקר, אין זה מן הנמנע כי בית המשפט יפעיל שיקול דעתו ויחליט כי אין הצדקה לכך שזכות הגישה לערכאות תגבר על זכויות אחרות, חשובות לא פחות. כך לדוגמה, מקרה בו תקופת המאסר היא ממושכת ומדובר באסיר המרצה עונשו בתנאי מאסר מיוחדים, שאז ההכבדה על ניהול ההליך, לרבות עריכת חקירות על ידי הכונ"ר, איתור מסמכים על ידי החייב וניהול דיונים בבית המשפט, עשויה להצדיק דחיית הבקשה על הסף,משום שהתועלת במתן רשות לאותו אסיר בניהול ההליך אינה שקולה לנזק שייגרם למתדיינים אחרים ולקופה הציבורית" (פש"ר (חיפה) 16971-05-10 בן חמו חנניה נ' כונס הנכסים הרשמי (2010)

עוד ובדומה לכך נפסק כי תקופת מאסר ארוכה הינה שיקול משמעותי  בדחיית בקשת אסיר להתקבל להליך פשיטת הרגל נוכח הקושי לבחון את התאמתו להליך בשל מאסרו. כך בעניין ביטון כתב חברי, כב' הש' יחזקאל קינר, את הדברים הבאים -

" בעיקרון, אינני סבור שהליך פשיטת הרגל מתאים לחייב המרצה תקופת מאסר ארוכה. הליך פשיטת הרגל נועד לאפשר לחייבים החפצים בכך לקיים את חובותיהם שבהליך פשיטת הרגל, לשלם תשלומים לנושיהם, ולקבל בסופו של יום הפטר אשר ישחרר אותם מחובותיהם. חלק משמעותי מההליך הינו בחינת התנהלות תקינה של החייבים, בדיקת התנהלותם הכספית, לרבות בחינה האם אין הם יוצרים חובות חדשים. לצורך כך נדרשים החייבים להגיש דוחות חודשיים או דו חודשיים בדבר הכנסותיהם והוצאותיהם.

כאשר חייב מרצה תקופת מאסר ארוכה לא ניתן לבחון את התאמתו להליך פשיטת הרגל והאם הוא מתנהל בחיים "הרגילים" באופן סדיר ותקין ובלא ליצור חובות חדשים. הדבר מתחייב, שכן חייב המרצה עונש מאסר איננו משתכר השתכרות בדרך כלל, ואם יש לו הכנסות מעבודה בבית הסוהר או דרך בית הסוהר, מדובר בהכנסות זעומות. מנגד, לחייב כזה אין גם הוצאות שניתן לבחון אותן.

 המועד הרגיל שבו חייב המרצה עונש מאסר יכול לבקש להכריזו פושט רגל הינו בדרך כלל מועד שלאחר שחרורו ממאסר ולא תוך כדי תקופת המאסר. מעבר לאמור לעיל, ראינו כי החייב איננו יכול להציע בשלב זה תשלום חודשי כלשהו לקופת פשיטת הרגל, וגם מטעם זה, אף כי אין מדובר בטעם העיקרי, אינני מוצא כי יש מקום להתחיל את ההליך בעניינו לפני שחרורו" (פש"ר (מרכז) 30062-11-11 - אליהו ביטון  נ' כונס נכסים רשמי תל אביב . תק-מח 2013(2), 27270)

עוד ראוי ליתן על לב כי על דרך הכלל אין החייב ניזוק מכך שהליכי הפש"ר אינם מתחילים בתקופת שהייתו במאסר, שכן היכולת של נושיו לנקוט כנגדו בהליכים בעת מעצרו מצומצמת ממילא (וראה לעניין זה פש"ר 1062-10-13 אלימלך נ' הכנ"ר (2013) .

מהדין לנדון

בעניינו עסקינן באסיר השפוט לתקופה ארוכה יחסית וככל שלא ינוכה מתקופת מאסרו הוא צפוי לשהות מאחורי סורג ובריח משך  3 שנים נוספות,  דבר שיקשה, מטיבם של דברים, על ניהולו של ההליך בהעדר אפשרות לחקור את האסיר על נכסיו ולמעשה בהעדר אפשרות ממשית להצעת תשלום חודשי בגין ההליך.

בנדון אין לשכוח כי החייב הורשע בעבירת שוד והוא אף מצהיר כי בעבר היה מכור להימורים - נדרשת, איפוא, חקירה משמעותית בעניינו באשר לאופן יצירת החובות והאם זו  לוקה בחוסר תום לב, קשה יהא לבצע חקירה ראויה בעניין כל עוד שוהה המבקש בכלא. 

לפיכך אני סבור כי לעת הזו יש לדחות הבקשה. המבקש יהא רשאי להגיש בקשתו בשנית לאחר שתידון ועדת השיחרורים בעניינו וככל שימצא כי תקופת מאסרו אכן קוצרה.  

ניתן בסמכותי כרשם